צ'ימולה
יש עיירה קטנה ממש מחוץ לסן קריסטובל דה לאס קאסאס ברמות הגבוהות של דרום מקסיקו, שנקראת Chamula. עיירה זו אינה דומה לעיירות אחרות. פה תראו מקומיים מתפללים תוך שתיית קוקה קולה ויריקת המשקה טרם הקרבת תרנגול כקורבן...
לעיירה מעמד חצי אטונומי במקסיקו ומשכך יש לה חוקים משל עצמה, לכוח המשטרה או הצבא המקסיקניים אין רשות להיכנס לעיירה (אלא במקרה של עבירה חמורה כמו רצח)
אדם המבצע עבירה בצ'מולה נלקח לכלא מיוחד- כלא ללא גדרות ותאים, זה פשוט מעגל מצוייר במרכז העיר כדי שכולם יראו את הפושע והוא יבויש על מעשיו, לתושבי העיירה תלבושת מסורתית משלהם ובכדי לגור בעיירה או לפתוח בה עסק אתה חייב להיות חבר בקהילה (אין מקדונלדס או חנות של נייק).
העיירה, המאוכלסת על ידי צאצאי המאיה (ילידי שבט צוציל), ידועה גם בשיטות דת ייחודיות. באופן מוזר, הצלחנו להיות עדים לכמה היבטים של אמונותיהם, תיירים מורשים להיכנס לכנסייה של Chamula תמורת תשלום קטן (30 פזו) וכך עשינו.
למעשה הגענו לעיירה פעמיים, פעם אחת באמצע השבוע בכדי לבקר בכנסייה ובפעם השנייה לשוק יום ראשון שמתקיים פה (התמונות מיום השוק).
לצ'אמולה יש חוקים משלה, ואת המנהגים שלה. פה זה נחשב חילול קודש להיכנס לכנסייה עם כובע, אבל הכניסה אליה עם פחית בירה פתוחה ביד אחת וסיגריה דולקת ביד השנייה אינה פוגענית כלל. אם כבר, המקומיים אולי יעריכו אותך יותר.
שימו לב כי הצילום אינו חוקי בכנסייה, וזו עבירה חמורה. בתוך הכנסייה שומרים עוקבים אחר התיירים ואם ייתפס התייר הוא יידרש לשלם קנס של 4,000 פזו. (אותנו בדקו פעמיים תוך כדי הביקור ווידאו שהגו-פרו אינו מצלם).
מבחוץ, הכנסייה נראית כמו כל כנסייה אופיינית אחרת אבל ברגע שנכנסים, הרושם הזה משתנה במהירות.
בכנסיה הזאת אין ספסלי ישיבה, אין מזבח. במקום זאת, הקירות מצופים בקופסאות זכוכית, שכל אחת מהן מכילה קדוש, הקופסאות מונחות על שולחנות. קדושים אלו אולי נראים כקדושים קתולים, אבל במהות מייצגים את אלי המאיה. לפני פסלי הקדושים מונך לעתים שולחן נוסף עליו ניצבים פרחים . על הקרקע דולקות שורות של נרות, לרוב כשמאחוריה מתפלל בודד או משפחה שלמה. ברקע מתנגנת מוזיקה, שהיא ככל הנראה קלטת חג המולד שקיבלו המקומיים פעם עם תאורת חג המולד החדשה. על פי המקומיים מוזיקת חג המולד נועדה לא רק לעונת החגים - היא מיועדת לכל עונות השנה... בצד ימין נמצא מקדש הבתולה מגוודלופה, מואר בסוג תאורה שהיית מצפה לו על הסטריפ בלאס וגאס או בברודווי.
רצפת הכנסייה מכוסה בדרך כלל במחטי אורן, בימי שני הרצפה עוברת ניקוי שבועי אז תשתדלו לא להגיע ביום זה.
בדרך כלל, מתפלל ידליק כעשרים נרות, המונחים בשלוש שורות, מול אחד הקדושים. כל שורה בגובה שונה, כשהגבוהה ביותר היא הרחוקה ביותר. נרות אלה דולקים תחילה, אחר כך באמצע, ואז בשורה האחרונה. התקווה היא שכל שלוש השורות יכבו פחות או יותר ביחד. (יש מאמינים שיגזימו קצת יותר עם הנרות ויציבו 5 או 6 שורות על פי אותו הסדר, גבוה מאחור נמוך מקדימה)
המתפללים מביאים לעתים קרובות בקבוק בירה או קולה. כמה תיירים ציינו את השכיחות של פרסומות קולה ולפעמים זה מרגיש שהכפר כולו עשוי להיות בחסות קוקה קולה. את הקולה או הבירה שותים לעתים קרובות במהלך מזמורים, לפעמים יורקים מעל הנרות - (מחקים את המים הקדושים של הנוהג הנוצרי). תופעת לוואי של קוקה קולה היא גיהוקים, המקומיים מאמינים שהוצאת גז משחררת רוחות רעות השוכנות בגוף, מכאן השכיחות הרבה של השימוש בקוקה קולה בתוך הכנסייה.
ראיתי זוג מבוגר שמתפלל בחריצות כאילו רוחו של אדם אהוב שאבד תלויה בחוזק אמונתם. בניגוד לזה, ראיתי גם אישה מבוגרת מזמרת לחשים ומנופפת בביצה לא סדוקה מעל בתה והתינוק הגדול שלה. לפניה היה בקבוק קוקה קולה. הצוציל כאמור מאמינים שגיהוק קוקה קולה משחרר רוחות רעות מהגוף. מדי פעם היא אפילו ירקה קוקה קולה על הנרות. בני משפחתה אחרים ישבו בקרבת מקום וכולם חייכו. היא נתנה לנו קשר עין כמה פעמים ונראתה שמחה לחלוק איתנו את הרגע שלה. יכולתי לצפות בה במשך שעות. כשיצאנו, משפחה בת ארבע נפשות התאספה סביב הנרות הדולקים שלה, הקריבה תרנגולת (בכנסייה) וחלקה בקבוק של Pox (מבוטא פוש) משקה אלכוהול מקנה עם 38% אלכוהול.
הטקס מסתיים בדרך כלל בהקרבת תרנגול אותו מסובבים מעל הנרות, משהו שמזכיר את תרנגול הכפרות אצלנו ביהדות, הקרבת הקורבן נעשית על ידי שבירת המפרקת של התרנגול בידיים, ברגע שהצוואר שלו נשבר, הוא נשאר שוכב על הרצפה, מול הנרות. ללא סכין או כלי אחר, לאחר מכן התרנגול נלקח על ידי המשפחה לצורך הכנת ארוחה משותפת וחגיגית.
מחזה הקרבת הקורבן ילווה אתכם זמן רב לאחר היציאה מהכנסייה.
לא מעט מהמשפחות המגיעות לכנסיה ויושבות סביב הנרות נותנות את הכבוד לניהול הטקס לסבתא, האישה הבוגרת במשפחה היא הדמות המובילה והחזקה במשפחה.
מי שלא ביקר פה עלול לחשוב שהדבר הנורמלי היחיד בכנסייה הזו חייב להיות אפוא פסלי הקדושים - למרות שהם מייצגים את אלוהויות המאיה. אבל גם זו מחשבה שגויה. וגם כאן יש סיפור שאינו מוכר מהעולם הנוצרי.
כשנכנסים, משמאל, נראה שחלק מהקדושים זוכים לפולחן פחות מאחרים. אלו הם הקדושים של כנסיית סן סבסטיאן, השוכנת חרבה בשדה הנראה עם הכניסה לכפר. הכנסייה נהרסה לפני כמעט מאה שנה. הפסלים ניצלו, אך מכיוון שהקדושים לא הצליחו להציל את הכנסייה מפגיעה, החליטה האוכלוסייה המקומית להעניש אותם. במשך כמה עשורים הם הוצבו כשפניהם לכיוון הקיר. יתר על כן, ידיהם נחתכו - סימן שהם לא "עבדו" כדי להציל את הכנסייה. זמן מה הפסלים האלה לא קיבלו ארגזים, אבל כשיוצרו ארגזים חדשים לקדושים ה"טובים", בסופו של דבר ניתנו הארגזים הישנים לקדושים ה"רעים". רק בשנים האחרונות הותר להם להתמודד עם הקהילה וגופם הולבש, כך שלא נראות ידיהם הקצוצות. ובכל זאת, נראה שמעטים רוצים לסגוד להם - מי ירצה לסגוד לקדושים שלא היו מסוגלים להגן על הכנסייה, בעוד שהקדושים של סן חואן הצליחו להגן על שלהם.

כל הקדושים גם עונדים מראה על החזה. הסברים שונים לכך זמינים, אבל הסברים הסבירים ביותר הם בדרך כלל שמאניים כאשר מתפללים לקדוש ברוך הוא, נשמתו של המתפלל עוזבת את גופו. המראה עוזרת לנשמה למצוא את דרכה חזרה על ידי החזרה חזרה אל הגוף.
השימוש במראות בסביבה שמאנית החל מימי המאיה, בצ'יצ'ן איצה יש תיאור של שחקן כדור אוחז במראה. מראות היו חשובות מאוד לתפקיד הפוליטי בצ'יצ'ן איצה, שם הציבו מראה בתוך הספסל במקדש הצ'אק מול ואחת נוספת על גבי כס המלכות היגואר.
כמו צאצאיהם בצ'מולה, בני המאיה האמינו שמראות פותחות שערים לעולם האחר, שדרכם מתממשים אבות קדמונים ואלים. הם נתנו לשליטים את החזון המיוחד של הנבואה. כלי זה סומל על ידי נחש החזון, הידוע גם בשם נחש הנוצות, או K'uk'ulkan. הוא נראה אוחז במראה, הכלי שבעזרתו ניתן לחדור לעולם העל טבעי. נראה כי אותו היגיון עומד מאחורי הסיבה להוצאת הצילום מחוץ לחוק. במקור - ובמקרה של מצלמות SLR עדיין - השתמשו במצלמות במראות. מאמינים שצילום יכול לגנוב חלק מהנשמה. כיום, רוב האנשים מבינים שצילום שלהם לא יגרום למחלה או אפילו למוות. בכיכר, תיירים מצלמים מאות תמונות מדי יום. אבל בכל זאת נשים יגנו על תינוקות מפני המצלמות, יכסו את התינוק שלהן ולעתים קרובות את ראשן בצעיף בכל פעם שהם נמצאים בקרבת הצילום.
מאמינים שנשמתו של התינוק שברירית - היא נוטה לעזוב את הגוף ותצלום עלול פשוט "לעוור" את הנשמה, ולהפוך את החזרתה לבלתי אפשרית. מאמינים כי נשמה מורכבת משלושה עשר חלקים; על פי ההערכה, התצלומים מסירים או שוברים חלק מהרכיבים הללו. אם זה התרחש, צריך לפנות לשאמאן ולבצע טקס "השבת הנשמה".
בספר הדרכה לכנסייה מסבירים אנשי Chamula שהם סוגדים לבורא האב - ישירות. הם עושים זאת על ידי שימוש בכוחות טבעיים ועל טבעיים סביבם, וזו הסיבה שהשמאנים, נקבות וזכרים כאחד, יכולים לרפא את הגוף והנשמה כאחד. תפקיד השמאן עדיין קיים, . לעיירה יש גם מנהיגים דתיים משלה, שתפקידם בדרך כלל מאויש למשך שנה אחת. המשרה ללא שכר ואנשים רבים - גברים בלבד - חוסכים שנים רבות על מנת שיוכלו להרשות לעצמם שנת שירות.
ובכל זאת, סן חואן צ'מולה היא קתולית. לעתים רחוקות מאוד, יוצא כומר לעשות טבילות, הסקרמנט היחיד שנערך בכנסייה - וללא ספק קודש ראוי שכן הכנסייה מוקדשת ליוחנן המטביל. יום החג שלו הוא 24 ביוני, היפוך הקיץ. בני המאיה היו מתפללים לשמש לפני כן - והכניסה לכנסייה מוקדשת עם החמנייה. כיום מקובל שהקדשת הכנסייה ליוחנן המטביל אינה מקרית. בתחילה חשבו שהמקומיים הוליכו את הדומיניקנים שולל ובחרו דווקא את הקדוש הזה, כדי שהפסטיבל שלו יוכל להסוות את חג ההיפוך הקיץ. כיום, אנתרופולוגים בדרך כלל מקבלים שהדומיניקנים הבינו מה קורה, ובכל זאת זרמו עם זה; המראה של התאמה לדוקטרינה הנוצרית היה כנראה כל מה שהם באמת רצו. למעשה, פולחן הדומיניקנים, שבמרכזו לעתים קרובות מריה הבתולה ומייסדם דומיניק גוזמן, אולי נעזר בצירוף מקרים לשוני יוצא דופן: דומיניק בספרדית הוא דומינגו, המילה המשמשת גם ליום ראשון. הערצת דומינגו יכולה להסוות אפוא הערצה לשמש. שעות הצהריים, כשהשמש נמצאת בנקודה הגבוהה ביותר שלה, ממשיכה להיות הזמן החשוב ביותר לפולחן דתי.
זה אולי משחק מילים לשוני, אבל יש אפשרות שהמגעים המוקדמים גרמו גם לאי הבנות. היבט מוזר אחד של הפולחן המקומי הם הצלבים הלבושים: צלבים גדולים לבושים. בספרדית, הצלב הקדוש הוא סנטה קרוז. "סנטה קרוז" יכול להיות גם "הקדושה (נקבה) קרוז" ואולי המקומיים חשבו שזה קדוש, ומכאן שהצלב היה לבוש כמו כל הקדושים האחרים. זו אפשרות, אבל אולי ההסבר קצת פשטני מדי... בני המאיה התאימו את הנצרות בצורה גאונית כדי שהיא תעבוד עבורם. כיכר השוק מול הכנסייה מרופדת בצלבים. הם נראים נוצריים בדרך כלל, אבל שוב, המראה החיצוני יכול להטעות. בני המאיה השתמשו בצלב כסמל דתי לפני הגעתם של האחים הדומיניקנים שרצו להמיר אותם. לכאורה, המיסיונרים הראשונים לאזור אף חשבו שהם נתקלו בשבט אבוד של ישראל, בגלל נוכחות הצלב. אבל למרות שכל הצלבים נראים אותו הדבר, לבני המאיה יש פרשנות אחרת. עבורם, ארבע נקודות הצלב מסמלות את השמש, כדור הארץ, הירח והבני האדם. הם מופיעים בדרך כלל בסטים של שלושה, כביכול כפי שהוצב ישו בגולגתה (יחד עם הגנב הטוב והגנב הרע), אך למעשה מסמלים את שלושת ההרים הקדושים של אזור זה. כמו כל כך הרבה תרבויות אחרות, בני המאיה רואים בהרים שערים לגן עדן.
בני המאיה מאמינים שהאב הראשון נשען על השמים בעצי סייבה ענקיים בארבע הפינות (צפון, דרום, מזרח ומערב) ובמרכז העולם. הצלבים הם בדרך כלל ירוקים והם הסמל של עץ הסייבה, "עץ העולם" שלהם. הם מעוטרים בגילופים וענפי אורן ולעיתים קרובות "לבושים" בפרחים אמיתיים ובענפי אורן. יש בצלב גילופים של ארבעה פרחים בעלי כותרת הדומים לפרחי סייבה אמיתיים.
כתוצאה מכך, האגדה על ישו "קוצרה והותאמה" כך שתתאים למסגרת הדתית שלהם. לפיכך הסיפור אומר שהיה ישו הזקן והצעיר. הם נתקלו בעץ שעליו היו שעוות דבורים. הצעיר טיפס על העץ, והפיל את השעווה לתחתית. כאשר ישו הצעיר ממשיך להפיל את השעווה, ישו הזקן מתעצבן ובאמצעות קסם, צבא השעווה נוגס מגזע העץ. כתוצאה מכך, העץ נופל וישו הצעיר עדיין בראש העץ נופל ןנהרג. ישו הזקן הולך אל אמו, מרים, אשר אומרת לו ללכת לפסגת הר. שם הוא מוצא חבל טבור עליו הוא מטפס ואשר לוקח אותו לגן עדן. שם, הוא הופך לשמש, ואילו מריה הבתולה הופכת לירח. הסיפור רחוק מישוע שמת על חטא האנושות, שנבגד על ידי השליחים שלו.
האבנים בתחתית הצלבים. הן אולי נראות אבנים פשוטות, אבל הן מייצגות משהו אחר: אבנים קדושות. האוכלוסייה המקומית סגדה לאבנים קדושות, שהיו מסוגלות לנבא. הם היו קולם של האלים, שסייעו לשמאנים בהכוונת עמם. נאמר שהאבנים נפלו מגן עדן. כאשר הגיעו האחים הדומיניקנים, הם לקחו את האבנים הקסומות מהשמאנים המקומיים, ובכך שללו מהם את אפשרותם להתנבא. מאמינים שהאבנים המרפדות את הכיכר הן העתק, חסרות כל קסם קסום, אך תזכורת גלויה למה שפעם – ואבד – נלקח או נגנב.
בימי ראשון מתקיים טקס רב רושם בכיכר המרכזית, המקומיים לא רואים בעיין יפה את צילום הטקס אך היות והוא נערך מחוץ לכותלי הכנסייה ניתן לצלם ללא סנקציות מיוחדות
כלומר, בעצם, מה זה Chamula: זה לא מאיה. זה משהו שהוא תערובת של אמונות ילידיות, שאת ליבה לקחו המיסיונרים הנוצרים, ולפיהם האוכלוסייה המקומית המשיכה בכל זאת להיאחז במה שהם יכולים.
コメント