בשעה 7 בבוקר יצאנו מבית המלון בעיר וייחה לכיוון נייבה-העיר הגדולה במחוז הסמוך למדבר טטקואה. למרות שלכאורה הייתה אפשרות לקחת אוטובוס לנייבה, ומשם אוטובוס לבוגוטה, ניר התעקש שאת הנסיעה הראשונה נעשה במונית-מרחק כשעה נסיעה בעלות של 100 מיל פזו. ההתעקשות התבררה בדיעבד כנכונה, גם בגלל שמתחיל להימאס לנו מנסיעות והנסיעה הייתה צפויה להיות ארוכה, גם מחשש שלא נספיק להגיע באור יום לבוגוטה, ובדיעבד בכלל הסתבר שלא היה אוטובוס לנייבה בגלל שזהו יום ראשון.
הנסיעה לבוגוטה הייתה ממושכת מהצפוי, והגענו לבוגוטה רק בשעות הערב המוקדמות.
לאחר התמקמות ב- Hotel Muisca הנהדר, הממוקם ברובע קלנדריה. עלות לילה לחדר מרווח מאוד עם 5 מיטות וארוחת בוקר - 260 ש"ח. המלון ממוקם מרחק של כ-5 דקות הליכה מכיכר בוליבר, אולם החזרה לחדר פחות מהירה, שכן ישנה עליה מאתגרת למלון... לאחר התמקמות יצאנו לבקשת הילדים ל calle 7 המפורסם אותו הם זכרו מבקורנו הקודם מלפני כחודשיים. הרחוב המוכר מלא דוכני רחוב, רוכלים, מופעי רחוב, מתחם של החלקה על סקייטבורד ועוד שלל פעילויות עירוניות נעימות לשיטוט.
לפנינו 4 ימי התארגנות, מנוחה ואריזה לפני המעבר לפרו, רשימת המטלות ארוכה מאוד וכוללת בדיקת קורונה, מילוי הצהרות בריאות, צ'יק אין לטיסות, אריזה, הדפסת הזמנה למלון בלימה ועוד.

יום שני 4.10.2021
היום התחיל קצת מאוחר מהרגיל - השלמת שעות שינה (חוץ מניר כמובן, היום שלו התחיל כרגיל😏). 8 וחצי-ארוחת בוקר של המלון: אומלט עם ירקות לפי בחירה, לחם עם חמאה וריבה, שתיה חמה, מיץ טבעי ופרי. היה נחמד.
אחר כך לימודים, ובשעה 12 בערך יצאנו מהחדר. התחלנו בארוחת צהריים בפיתה ווק- פלאפל, חומוס, שווארמה, והכי חשוב -פיתה!!! הפיתה הייתה מצוינת (במונחים של חו"ל כמובן...)

משם המשכנו שוב למוזיאון בוטרו הנפלא. לא לפספס!
בדרך ראינו סט צילומים לסרט, מכוניות ולבוש של שנות החמישים. זאת פעם שניה בטיול שאנחנו נתקלים בסט צילומים - חוויה מעניינת ויפה.


אחרי המוזיאון הסתובבנו קצת ב calle 13 בשביל המרת כסף (מצאנו סוף סוף שער ממש טוב) וב calle 7 המפורסם שהילדים חיכו לו כל כך. בדרך כמובן החוויות מצאו אותנו:
- עצרנו לצפות בחבר'ה שגולשים על סקייטבורד, אביתר ויואב התנסו גם, ילד חמוד ניסה ללמד אותם טריקים.
- ניר מצא מסעדה יפנית, שעובדת על קונספט של סרטים מצוירים יפניים (אנימה), עם ציורי קיר מגניבים של פיקצ'ו ועוד דמויות יפניות. (שם המסעדה: Ichiraku Ramen Bogotá)
- הלכנו למוזיאון סלפי-שוב קונספט יפני-מדובר במספר חדרים עם ציורים שונים שאמורים להוות תפאורה מגניבה לתמונות סלפי, או משהו כזה. לדעתי הרעיון יפה, סטייל מוזיאון אשליות, אלא שהיה חסר את הטאצ' הסופי, את הפאנצ'. לא היה מובן תמיד "למה התכוון המשורר" בתפאורה שבנה. בגדול היה נחמד, קצת יקר בשביל התמורה- 25 מיל פזו למבוגר ו- 15 לילד.


בדרך חזרה למלון פגשנו בקולומביאני דובר עברית ליד הוסטל ארי. אין שלט על ההוסטל אבל הוא מסומן די ברור בדגלים גדולים של ישראל, ארצות הברית וקולומביה. הוא היה נחמד מאוד וגילה לנו שיש אוכל ישראלי בהוסטל, אולי נספיק לנסות אותו לפני הטיסה, כמו כן הצטיידנו דרכו בשם מכון לבדיקת קורונה שאמור להיות זול יותר מהבדיקה בשדה התעופה, מה שעזר לנו מאוד וחסך לנו כסף.
יום שלישי, 5.10.2021
מטרת היום הייתה לבצע בדיקת קורונה זריזה ואז להמשיך לפארק טרמפולינות. אלא שהעניינים הסתבכו מעט.
ביציאה מהחדר ראינו במקרה תחנה לביצוע בדיקות pcr בחינם. בתחנה לא היו מוכנים לבצע בדיקה למיכל ויואב בטענה שהם לא צריכים מפאת גילם הצעיר. אז רק המבוגרים ואביתר עשינו. על פי דרישת חברת התעופה, ילדים מתחת לגיל 12 לא מחוייבים בבדיקת pcr, ויכולים להציג כנגד זאת אישור רפואי, חשבנו לעצמנו שבכך חסכו לנו כסף וזמן, אלא שמאוחר יותר התברר שלא כך. נסענו למכון פרטי לביצוע בדיקה נוספת למבוגרים ליתר ביטחון (כבר שמענו על מקרים של איבוד הבדיקה החינמית). עלות בדיקה פרטית: 170 מיל פזו לאדם. General Pharma בכתובת: Calle 82 # 18 – 12, Bogotá.
שאלנו את הצוות במקום איפה ניתן להשיג אישור רפואי לילדים והם הפנו אותנו למרפאה מעבר לכביש, שהפנתה אותנו למרפאה אחרת מרחק של 10 דקות נסיעה, שהפנתה אותנו (לאחר ניסיונות רבים למצוא לנו מענה, הנכונות של הקולימביאנים לעזור ראויה לציון!) למכון אחר ברחוב carrere 7. בשעה15:00 הרמנו ידיים, וחששנו שיהיה כבר מאוחר מדי, אז חזרנו למרפאה הפרטית לביצוע בדיקות פרטיות גם לילדים. (יש לציין שאישור רפואי כרוך גם הוא בעלות כספית שלא בהכרח פחותה מבדיקת הקורונה).
משם, מותשים מחריקת השיניים בניסיון להסביר ולהבין את המקומיים, נסענו לפארק טרמפולינות Summit Trampoline Park כפי שניר הבטיח לילדים.
בגדול, מדובר בסוג של איי גאמפ, עם תוספת של קיר טיפוס, הליכה על חבלים וסוג של אומגה ישרה.
שעתיים קפיצה בעלות של 44 מיל פזו לילד.
כמובן שהילדים עפו על המקום😀

6.10.2021
יום רביעי, לונה פארק!!!
הגענו ללונה פארק קטן וחמוד בשם Salitro Megico בסדר גודל ל לונה פארק תל אביב, האבטחה בכניסה הייתה רצינית מאוד! סריקת תיקים במכשיר, אין בעיה להכניס סכינים, אבל חלילה אם תכניסו אוכל או שתיה!!🤔
באותו יום להפתעתנו הכניסה הייתה בהנחה, כך שכרטיס עלה 30 מיל פזו לאדם.
המתקנים היו מאתגרים ומעניינים🙂
הפארק היה מקושט באופן חגיגי לקראת חג האלווין הקרב ובא.



אחר הצהריים הלכנו לאכול במסעדת בית הנייר. החבר'ה קיבלו המבורגר אדום ("המבורגר דנוור"), מיכל קיבלה המבורגר עם פטקון , שזה בעצם בן דוד של הבננה עם טעם של תפוח אדמה והוא משמש כתחליף ללחמניה (כשחושבים על זה המבורגר בתוך צ'יפס זו מנה לא רעה בכלל).

7.10.2021
יום חמישי, יום הטיסה לפרו
בשעה 12:30 יצאנו לשדה תעופה, אחרי ארוחת בראנץ' קלילה (אמפנדס).
לחברה קצת היה קשה להיפרד מקולומביה.
קולומביה הפתיעה אותנו לטובה! אנשים סופר אדיבים ונחמדים, צנועים ותמיד מנסים לעזור. לאחר תקופת הסתגלות קלה התחלנו ליהנות מהאוכל הפשוט והטעים, השתחררנו מהסטיגמות והחששות שהבאנו איתנו ונפתחנו למדינה יפהפיה, מעניינת, תוססת.
הבירוקרטיה בשדה עברה בשלום, אם כי הייתה איטית ביותר. נראה היה שלצוות יש את כל הזמן שבעולם!! בדיקת המסמכים, התשאול והבדיקה הקפדנית על כל פרט היו איטיים ומייגעים. אך הכל עבר בשלום, ניר הכין את כל המסמכים מבעוד מועד ולמרות שנראה היה לפעמים שמנסים להתקיל אותנו, לא עלה בידם.
הטיסה ארכה קצת פחות מ-3 שעות.
יואבי התרגש, ולא יכל כבר לחכות שהמטוס ימריא. הוא נהנה מרגעי ההמראה ושאל המון שאלות, ורגע אחרי כבר טען שמשעמם לו…
נתראה ביעד הבא:)
נחתנו בלימה בשעה 8 בערב. נראה היה שקבלת הפנים הייתה מנוכרת, פחות חיוכים, פחות רצון לעזור, אחרי הכל, כבר התרגלנו לקולומביאניים:)
יצאנו לתחנת המוניות של השדה, אולם להפתעתנו לא הייתה מונית זמינה אך הבטיחו לנו שבעוד חצי שעה תגיע מונית. בינתיים ניר הלך לפרוט כסף בשער גרוע.
כשבאנו לשלם למונית פתאום התגלה שבגלל תקנות הקורונה לא נוכל להיכנס כולנו למונית אחת , ולא היה להם כל פיתרון בשבילנו...🤔
אז נאלצנו לפנות לפינת המאכרים, כבר ראינו בשינוי מקולומביה. קולומביה הייתה הרבה יותר מסודרת בנושא המוניות. מוניות לא מורשות לא הורשו להיכנס לשדה, וכולם חייבו לפי מונה. פרו כבר נראתה לנו יותר "שכונה", כמות המוניות הלא מורשות שהיו בשדה הייתה מטורפת, קצת מצחיק שלא היו מוניות מורשות זמינות, ומחיר המוניות הלא מורשות גבוה ב- 10-20 סול מהמורשות!! מה הולך פה??🤔
מצאנו מונית ב- 70 סול לדירה בשכונת מירה פלורס.
באותו ערב היה משחק כדורגל בין פרו לצילה, לטענת בעלת הדירה זו הסיבה שהרחוב היה ריק. הגענו לקראת סוף המשחק וקצת הפרענו לה…שמחנו בשמחתה על נצחונה של פרו 2-0 בדרבי של הפסיפיק.
Opmerkingen