קאלי, בירת הסלסה העולמית, והעיר הלבנה של פופיאן

בהחלטה חצי ספונטנית החלטנו לצאת לסיבוב קשוח לסיום השהות בקולומביה ולהגיע לעתיקות סן אוגוסטין ולמדבר טאטקואה, החלופה של רביצת ארוכת ימים בעמק הקפה אומנם קוסמת מאוד, מומלצת וככל הנראה עדיפה לרוב הרכבי המשפחות. אנחנו אוהבים לקחת את העניינים לקצה וככה מצאנו את עצמנו יוצאים לסיבוב של 10 ימים מסלנטו לבוגוטה בדרך הארוכה...

על מנת להגיע לסן אוגוסטין ולמדבר יש לעבור תחילה בערים קאלי ופופאין כתחנות ביניים- הציפיות שלנו מהערים אלו מצומצמות למדי ומסתכמות במנוחה והגעה נוחה יותר לסן אוגוסטין.

קאלי מוגדרת כבירת הסלסה העולמית ונהנית ממספר רב של מעריצים בשל האווירה המשוחררת וחיי הלילה.

יחד עם זאת, לקאלי מוניטין של אלימות רבה והסכנה מורגשת היטב ברחובותיה: מיעוט הולכי רגל, החנויות מסורגות היטב ובנוסף לכך "תקנה עירונית" שמעידה על הלך הרוח בעיר קובעת כך: חל איסור מוחלט ל-2 גברים לנסוע יחדיו על אופנוע אחד... אין איסור ל-2 נשים, לגבר ואישה או לגבר וילד, אך ורק ל- 2 גברים יחד.

ולמה כל זאת? בשל מספר מקרי השוד האלים ו/או חטיפת תיקים וסלולאריים מידי עוברי האורח.

אכן, לתחושתנו, מדובר בעיר שאינה נעימה כלל ועיקר, החן נעדר מרחובותיה, העוני מורגש, גרפיטי במובן הרע של המילה.

לאחר הקדמה זאת מובן כי ביקורנו בעיר קוצר ככל הניתן, קורס משפחתי לריקודי סלסה והמשכנו בדרכנו.

בהתאם להמלצתה הלבבית של הודיה המטיילת יצרנו קשר עם בית ספר לסלסה, שיעור לכל המשפחה (180 מיל פזו) למשך שעה קלה, הבכנו את עצמנו בחינניות מגושמת להפליא. חוויה מומלצת לכל מי שמזדמן לו להגיע לקאלי מכל סיבה שהיא.

בימי חמישי יש מסיבה בParque Artesanal Loma de la Cruz, משהו שמזכיר את ימי שבת בחוף הקשתות באשדוד, ריקודי עם קולומביאנים לצלילי מוזיקת אינדיגו. חוויה מרנינה לכל הדעות.

יום טיול שתכננו לצאת אליו מקאלי הכולל שייט אבובים השתבש בשל תקלה ברכבו של המדריך וההודעה על כך התקבלה בשעת ערב מאוחרת שלא אפשרה לנו למצוא חלופה. על כן יתר זמננו בקאלי הועבר תוך למידה בשעות הבוקר ולאחר מכן יציאה לכמה מאתריה היותר מומלצים של העיר, בין היתר פסלו של ישו החולש על העיר בדומה לתאום המפורסם יותר מריו דה ז'נרו, מרכז העיר שלא נראה מזמין במיוחד ומרכז קניות חדש.

במהלך הנסיעה לפסלו של ישו ליווה אותנו נהג נוצרי, מאמין באדיקות, שהתלהב לאשרר כי אנחנו עדיין שומרים על מצוות "לחם הפסח" בדומה לישו.

סה"כ למי שחובב סלסה מומלץ בחום להגיע לעיר ולהתנסות בחיי הלילה שיש לה להציע, לכל היתר ניתן בקלות לוותר על קאלי.

המעבר לפופיאן התקבל בהתלהבות. גילינו עיר רגועה, מרכז העיר מוגדר יחד עם המטבח הייחודי כאתר מורשת עולם של אונסק"ו, בתיה הקולוניאליים צבועים לבן והאווירה נינוחה, רחובות העיר בנויים שתי וערב, בזווית 90 מעלות לפי הספר, הכיכר המרכזית מושכת עליה רוכלים ומבקרים לרוב.

לעיר מספר מרכזי קניות בהם מתקני לונה פארק וג'ימבורי שהיוו אתנחתא מבורכת מבחינת הילדים.

העיר בנויה באזור רווי פעילות געשית ובמרחק נסיעה קצר ניתן להגיע למספר מעיינות מים חמים ומפלים, אנחנו ביקרנו ב Termales Agua Hirviendo הפשוט למראה (20 מיל פזו לאדם) ואיך נגדיר זאת בלי להיות שליליים, היגיינה לא הייתה הצד החזק של המקום... אומנם אנחנו בקולומביה, אבל לזה לא ציפינו: באתר היו 3 בריכות מתוכן אחת ממש רדודה, המים היו מלוכלכים, השירותים לא מזמינים בלשון המעטה, הרצפה נראתה כאילו שנים לא ניקו אותה, ובכלל, המקום נראה כאילו ראה ימים יפים יותר... לדעתנו אפשר לוותר על התענוג, במיוחד אם ביקרתם במעיינות של סנתה רוזה דה קבל.

למעוניינים בכל זאת, ניתן להגיע לאזור מהטרמינל של פופיאן באמצעות אוטובוס (6,500 פזו לאדם) או במונית בסביבות ה-50,000 פזו.