google.com, pub-7396832854123178, DIRECT, f08c47fec0942fa0
top of page
Writer's pictureNir Aharon

פלאיה דל כרמן - הבירה הלא רשמית של רביירת המאיה

Updated: Aug 3, 2023

כיף גדול! בפלאיה דל כרמן קיבלנו ביקור מרגש של דודה מירי ודורון, 7 חודשים לתוך המסע ביקור של בן משפחה אהוב עם שלל הפינוקים זו חוויה מאוד מאוד מרגשת! וכמובן מהווה את שיא הביקור בריביירה יותר מכל חוף קאריבי או סונטה קסומה אחרת.


המעבר מאיסלה מוחרס לפלאיה דל כרמן כלל מונית מהדירה למעבורת, מעבורת, מונית נוספת מרציף המעבורות לתחנת האוטובוסים של ADO, אוטובוס לפלאיה ומשם מונית לדירה; מתורגלים במעברים, גם המעבר הזה עבר בקלות יחסית - הצלחנו אפילו להינות. מזג האוויר היה טוב, במהלך השייט היה מופע של אומן מתחלף, האוטובוס נוח מאוד.. אין תלונות.



אנחנו מתמקמים בדירה רחבת ידיים במרחק הליכה מהשדרה החמישית- הלב הפועם של פלאיה דל כרמן, חוקרים מעט את הסביבה החדשה, ליד הדירה 3 סופרים ענקיים, ביניהם "וולמרט", מספר רב של דוכני טאקוס ומספר לא מבוטל של מסעדות ישראליות/מזרח תיכוניות . למעשה זה המקבץ הגדול ביותר שנתקלנו בו במהלך הטיול. בפלאיה דל כרמן מסתבר שיש אפילו 2 סניפים של בית חב"ד, האחד למען הקהילה המקומית והאחר למטיילים (בפועל האחד למטיילים מישראל ואילו השני למטיילים חרדים מארצות הברית); אחת המסעדות נהפכת למסעדת הבית שלנו ולו בשל הקרבה לדירה.






לאחר סיבוב ההיכרות וסידורים (זמן כביסה) אנחנו שבים לדירה, כביכול בכדי לראות סרט- בפועל ממתינים לדודה מירי, הנחיתה צפויה בשעה 13:30 והגעה לאחר כשעה וחצי לערך.. הילדים בשלב הזה אינם יודעים דבר.




ההפתעה הייתה מושלמת.


הילדים היו מופתעים מאוד, מירי ודורון הביאו איתם, מלבד את עצמם, גם מזוודה שלמה של הפתעות תוצרת ישראל, ממש הרגשה של בית בצד השני של העולם. כמה שמחה יכולה להיווצר מבמבה וביסלי! כמה אושר יש בטחינה ופסטרמה (כשר).



לאחר השלמת פערים, קידוש וארוחת שבת יצאנו יחדיו לסיבוב נעים לאורך השדרה החמישית. לאורך השדרה ששמה יצא למרחקים יש אין סוף מסעדות, בתי קפה, מועדונים, חנויות מזכרות ובעצם כל דבר שתייר צריך או אפילו לא ידע שהוא צריך... המחירים אינם זולים, אולי היקרים ביותר שנתקלנו במהלך השהות ביבשת, כל זאת כמובן בשל הקרבה הפיזית לארצות הברית והצפת האמריקאים את רחובות פלאיה, כל המחירים ללא יוצא מן הכלל נקובים בדולר אמריקאי, לאורך השדרה הומור אמריקאי בוטא על שלטי החנויות- אווירה של אמריקן פאי.



לפנינו 3 ימים מלאים לחוויות משותפות כשהמטרה היא בעיקר ליהנות מחברתם של מירי ודורון. השהות המשותפת מציפה רגשות, כל אחד מאתנו לוקח זאת למקום שונה, מי לגעגועיו למשפחה ומי לגעגועיו לישראל.


זו הפעם השנייה שאנחנו נהנים מחברתה של מירי באזור הקאריביים, כאשר מיכל היתה קטנה קטנה יצאנו יחד לשייט מפנק באניית קרוז ענקית (carnival) , כעת זכינו להאריך את ספר הזיכרונות המשותף.


לפלאיה דל כרמן חוף קאריבי ארוך, חול לבן ומי טורקיז, חלקים מהחוף נפגעו גם הם מאותה רעה חולה של אצות אשר פוגעת בכל אזור הים הקאריבי מאז שנת 2015, אך הפגיעה בחודשי החורף אינה משמעותית ואינה פוגמת בהנאה מהחוף. לעומת זאת סרטונים שרצים בכל האתרים והקבוצות מראים שחודשי הקיץ הם בלתי נסבלים והחופים מוצפים באצות.


ממשלת מקסיקו בנתה לאחרונה רשת ענקית שאמורה להגן על ריביירת המאיה מההתקפה של האצות, ראינו את תחילת הרשת מצדה האחד בסמוך לפלאיה איזמרלדה. עושה רושם שזה יכול לפתור 80-90% מהבעיה, אך לטווח ארוך זה עלול ליצור בעיה של דגה בסמיכות לחופי מקסיקו, לפגוע בשטחי מחייה של צבי ים ועוד המון רעות חולות.


לאורך השדרה החמישית מופעי רחוב כאשר העיקרי שבהם הוא de los Voladores החל מהשעה 13:30 בכל כמחצית השעה. אחר הצהריים יש בסמיכות מופע נוסף בעל אוריינטציה אינדיאנית.


מהו בעצם ריקוד ה- de los Voladores


מדובר בריקוד המסמל את "מקור כדור הארץ, הרקדנים מסתובבים סביב המקל, בדיוק כמו שכדור הארץ מסביב לשמש".

לפני כ-450 שנה סבלו אנשי טוטונאק מבצורת קשה. בהינתן מצב זה, שגרם לצמא ולרעב בעם, הפקידה קבוצת זקנים חכמים בידי חמישה צעירים "טהורים" למצוא את העץ הגדול ביותר. הם כרתו את העץ ולקחו איתם חזרה לקהילה כדי להציע אותו כמנחה מלווה במוזיקה וריקודים לאל השמש וכך להביא שוב את הגשם.

וראקרוז נחשבת לבירת הריקוד הזה ויש פסטיבל שנתי שהריקוד הוא מרכזו. לצורך מימוש הטקס יש צורך בקהילה כולה כי צריך למצוא את העץ הגבוה ביותר ולהעבירו לכיכר המרכזית.


לביצוע הריקוד נדרשת השתתפותם של חמישה רקדנים העולים לראש העץ/עמוד, ארבעה מהם נקשרים כל אחד לפינה אחרת של קופסת עץ המייצגת את ארבע הנקודות הקרדינליות (רוחות השמיים), ואילו החמישי, הקפטן, מנגן בחליל ובתוף. הקפטן רוקד בעמידה ; כשההופעה המוזיקלית מסתיימת, הוא מתיישב וארבעת הרקדנים מתחילים לרדת לצלילי המוזיקה. בסיום כל רקדן חייב להשלים 13 הקפות סביב העץ/העמוד, ולכן מחפשים עצים גבוהים מאוד, בגובה של כ-25 מטר לפחות.

לכל קהילה במקסיקו יהיה לבוש אחר ושונה אך מספר אלמנטים תמיד יופיעו, למשל, הפלומה מסמלת את הירח, עיגול צבעוני מייצג את הקשת בענן, הפרחים הם הטבע, המראות בצורת כוכב הם קרני השמש, והשוליים הם הגשם.

הריקוד והטקס סביבו נחשבים מטעם אונסקו לנכס בלתי מוחשי של האנושות.








אנחנו לוקחים קולקטיבו לאזור העתיקות בטולום (50 פזו לאדם לכיוון) ולאחר כשעת נסיעה מגיעים לפתח האתר (80 פזו למבוגר-ילדים חינם). האתר נותר בדיוק כפי שזכרנו אותו למעט צבע המים שאיבדו מעט מקסמם ונראים דהויים יותר מצבעם לפני כעשור. כמו כן, כעת חל איסור לרדת לחוף שמתחת לפירמידות ובכדי לראות את הפירמידות מכיוון הים יש צורך לעלות על סירה (25 דולר לאדם).


חרף כך, למי שטרם ביקר באתר הרי שמדובר באתר שהוא בגדר "חובה". עתיקות בסמיכות למקור מים הם תמיד יפות- קל וחומר פירמידות על חוף ים קאריבי, עשרות איגואנות נמצאות בשטח העתיקות- על פי אמונה עממית מקומית מדובר בנשמות לוחמי המאיה שנותרו להשגיח ולשמור על המקום; המקום באמת קסום.




ביציאה מהאתר, הליכה של כ-10 דקות מובילה לחוף הים הציבורי של טולום. נספר כי על פי החלטת ממשלת מקסיקו נאסר על בתי עסקים למנוע גישה לים- כך שכל חופי מקסיקו נגישים לציבור, גם כשיש בנמצא מסעדה, מועדון או בית מלון עם "חוף פרטי" הם נדרשים לגדר חלקה בעבורם ולהותיר את השטח הסמוך לים פתוח לציבור וכמובן לאפשר גישה לים.


טולום יותר צעירה וליברלית מפלאיה דל כרמן, האווירה כאן שונה באופן מובהק מזה שנוכח בפלאיה או באיסלה מוחרס, יותר "צ'יל", יותר עכשווי, יותר קהילה גאה, יותר נשים על החוף חשופות חזה לצורכי שיזוף אחיד, פחות משפחות מטיילות- יש כמובן אבל פחות, את רשתות המזון מחליפות מסעדות מקומיות.

מקטעים מהחוף נעדרי חול שכן גריפת אצות הים מהחוף נלוות לגריפת החול עצמו ובכף ישנם קרחות נעדרות חול, חוף הים של טולום מנוקד בלא מעט סירות דייג שמוסיפות חן רב למקום.





פלאיה איזמרלדה, חוף קסום שנמצא צפונית מעט למרכז פלאיה דל כרמן, 40 דקות הליכה או מונית/קולקטיבו של 6 דקות. זהו חוף שרוב המבקרים בו הם מקומיים, שקט יותר מהמרכז. זרוע עצי קוקוס לא רחוק מקו המים. החוף בעל תו איכות בינלאומי, דגל כחול. כאן אין רוכלים שעוברים בכל 3 דקות ומציעים קוקוס, משקפי שמש, מנגו או כובע שמש... חוף שקט.


מה שמיוחד בחוף הזה הוא שבנוסף למי הים הקאריבי ישנה לגונה סמוכה למים עם מים רדודים, פנטסטית לילדים. חוף נהדר ממש.


אגב, בפלאיה איזמרלדה, אם תפנו עם הגב לים מעבר לעצים תזכו לביקור של דביבון חמוד.












אחר הצהריים מוקדש לסידורי טיסה חזרה לארצות הברית, מירי ודורון נדרשים להציג תוצאות בדיקת אנטיגן (495 פזו), רכישת כרטיסי אוטובוס לשדה התעופה (יוצא אחת לשעה- 216 פזו), מכינים פיצה ביתית ורואים סרט יחדיו. הילדים נהנים מחברתם ומבקשים למצות כל רגע.


לאחר 4 לילות מגיע רגע הפרידה, עוד פרידה במהלך המסע, הפעם היא קצת יותר קשה...


מתנחמים מעט מהעובדה שבעוד מספר שעות נזכה למפגש מרגש נוסף, הילה בת הדודה של עידית נחתה בפלאיה דל כרמן. הילה עובדת כבר מספר שנים עם בתי חב"ד במקסיקו, סייעה להקים את בית חב"ד החדש בהולבוש והיא בשלנית מעולה. קבענו אחר הצהריים במרכז העיר. זכינו לעוד מפגש מרגש, הפעם הזמן קצר מידי בכדי להשלים פערים אך דרכינו עוד יפגשו שוב (בתקווה שעוד לפני בר המצווה של אביתר).



סנוטות- מדובר בבולענים שהותירו בורות באדמה שעם חלוף הזמן התמלאו במים. ישנם על פי ההערכה מעל ל-6,000 סונטות במקסיקו, מרביתם המוחץ במרחב יוקטן וריביירת המאיה.


סנוטה אזול - קולקטיבו לכיוון טולום מוריד אותנו במחצית הדרך שבין הערים בפתחו של האתר, לפני הכניסה למים ישנה דרישה למקלחת ולהימנע משימוש בקרם הגנה בכדי שלא לפגוע בצלילות המים.

והמים צלולים!! כמו קריסטל! וואוו איזה מים צלולים.

צלילות המים והפיכתם לתכלת ולאחר מכן לכחול תלויים בעומק המים. המקום מיועד לשנירקול, שחיה ולאין סוף קפיצות למים מגבהים שונים. מקום מושלם, המים קרירים אך כאלה שמאפשרים להתרגל אליהם מהר ולא מהסוג שמונע כניסה.

אביתר שבר את מחסום החשש וקפץ מהעמדה הגבוהה ביותר 13 פעמים!


מעבירים אחר צהריים נוסף בחוף הים, מאכילים שחפים, נהנים מההמולה, צופים במופעי הרחוב. לקראת שקיעה נפגשים עם הילה בבית חב"ד, מקשקשים קצת, לוקחים טיפים להמשך ונפרדים- שוב.

ארוחה אחרונה במסעדת הבית ומתארגנים לקראת היציאה לויאדוליד , על הכוונת שלנו ביקור בצ'צ'ן איצה אחד משבעת פלאי עולם!


לא לפספס בפלאיה דל כרמן:

- שדרה 5

- קינוח מקומי בשם marquesitas - קרפים פריכים במילוי נוטלה/ריבת חלב/בננות/תותים

- ביקור בעתיקות טולום

- פלאיה איזמרלדה

- מסעדות ישראליות (מקבץ שכזה הוא בהחלט נדיר ביחס לשאר היבשת)

- סנוטות


בחרנו שלא לבקר הפעם בקוזמל ובמועדון הקוקו-בונגו שכן ביקרנו בהם בפעם הקודמת במקסיקו, מוזיאון פרידה קאלו נלך למקור במקסיקו סיטי, על הפארקים המומלצים בעלות של 100 דולר לאדם ויתרנו בשל אי היתכנות כלכלית.