כשהקורונה החליטה להשתתף במסע (מונטניטה וחופי אקוודור)

"לא, זה לא הגיהינום ובטח לא גן עדן, זה העולם שיש ואין עולם אחר..."

כמאמר השיר, זה העולם שיש, ובעולם הזה יש נגיף שמסתובב פה-שם ובכל מקום, וזה תפס אותנו בדיוק בעיתוי של מעבר בין מדינות. הטיסה לגואטמלה תוכננה ל-1 בינואר 2022. נדרשנו להציג תוצאות שליליות של בדיקת PCR , יום לפני אנחנו נבדקים ומוצאים שאביתר חיובי - בשלב הזה כל השאר שליליים... אך למטוס איננו יכולים לעלות, תסמינים מופיעים למחרת בבוקר ונעלמים לכמו שבאו בתוך 24 שעות.

מאוכזבים מהסיטואציה ומופתעים שאף גורם מטעם המדינה או המרפאה לא יוצר איתנו קשר.. אין חובת בידוד, אין מעקב אפידמיולוגי, אין איכון טלפוני.. החלטנו על בידוד עצמי בדירה הנוחה שלנו בקיטו עד לחזרה מלאה לקו הבריאות. 8 ימים של לימודים, בישול ביתי, התעסקות עם חברת התעופה והביטוח.

לא, לא הופכים לימונים ללימונדה, הלימון הוא לימון וזה אחלה כמו שהוא, כשיוצאים למסע ארוך בזמן מגיפה עולמית לוקחים בחשבון תקלות, You win some, you lose some והפעם הפסדנו קצת, ננסה להרוויח משהו בחזרה ולרדת לכיוון החופים. מתנחמים מהעובדה כי בגואטמלה ביקרנו בעבר ואת חופי הפסיפיק של אקוודור לא יצא לנו לראות- אז יש פה הזדמנות למשהו חדש ושונה, הולכים על זה!

אחרי הכל זו הזדמנות נהדרת לבקר במונטניטה עליה שמענו כל כך הרבה סיפורי מורשת....

למען משנה זהירות, חרף חלוף ימי הבידוד והיעלמות התסמינים אנחנו לוקחים מונית עד לחופים ולאורכם ולא מסתכנים בהדבקת אוטובוסים שלמים, מונית ראשונה לסנטו דומינגו הנמצאת על הדרך שבין קיטו לקאנואה, לאחר לילה ממשיכים עם מונית לקאנואה.

קאנואה - Canoa

קאנואה, נמצאת מחוץ לשביל החומוס. בהיותה רחוקה יחסית משדה התעופה של גוויאקיל אין הרבה ישראלים שמגיעים לאזור והיא מככבת בעיקר בדפי הפייסבוק והקבוצות בשפה האנגלית.

מקום נהדר!

מדובר בעיירה שקטה, עם תשתיות מתפרקות המזכירה במעט את טגנגה שבקולומביה, על רצועת החוף הארוכה ארוכה שלה ממוקמות שורה של מסעדות חוף ולאחריהן שורת מלונות.

האווירה רגועה, ניתן לשכור בוגי או גלשנים וליהנות מגלי האוקיינוס, המים באופן מפתיע חמים מאוד. מספר מכולות קטנות, אין סופר מרקט. אנחנו נהנים מההוסטל הנהדר הממוקם בקו הראשון למים, במלון בריכה והילדים קופצים מהחוף לבריכה לחוף וחוזר חלילה.

הטבע פה בתולי ושופע מאוד, עופות מים חגים מעל ומידי פעם צוללים לתוך הים לצורכי דייג, קני סרטנים על החוף.

אין סוף מגרשי כדורגל מאולתרים מוקמים על החוף והמשחקים והצפייה בהם הם בילוי נהדר לקראת השקיעה... והשקיעות כאן מדהימות! היות ואנחנו ממש קרובים לקו המשווה השקיעות והזריחות הן המהירות בעולם, בתוך דקות מאור מלא לחושך. תופעה מסקרנת ומהפנטת כאחד.

הטבע כאן הוא באמת מיוחד ושונה, ההימצאות על קו המשווה מביאה איתה כל כך הרבה תופעות טבע נהדרות, מעבר לשקיעה המהירה, אנחנו נהנים לחקור ולהתחקות אחר תופעת הגאות והשפל, הפערים בקו החוף בין היום ללילה עולים על 100 מטר.. מרהיב ומיוחד. זאת, יש לקחת בחשבון, על אף ההימצאות על קו המשווה שכן ככל שמתרחקים מקו המשווה תופעת הגאות והשפל מתחזקת.

מנטה Manta

ממשיכים לאורך החוף, היעד הבא: מנטה. הפעם מדובר בעיר די גדולה, במקום נמל שעיקר פרסומו הוא בייצוא דגי טונה.

למנטה טיילת חדישה ומטופחת ואפילו קניון הממוקם על קו החוף - בדומה לקניון הים האדום באילת.

על חוף הים של מנטה רוכלים רבים המוכרים חטיפי חוף, ממנגו ופירות אקזוטיים, דרך סביצ'ה ועד מאפי בצק מטוגנים. המים כאן סוערים יחסית, רצועת החוף מלאה בעופות מים, בעיקר שחפים, ניתן להאכילם אז לא לשכוח לקחת אתכם כיכר לחם.

יש בעיר מפעל ענקי לייצור שימורי טונה ובסביבת מנטה כפרים המייצרים "כובעי פנמה"- מי שחובב את הכובעים ורוצה לראות כיצד מייצרים אותם שלא יפספס ביקור בכפר Montecristi . אך אנחנו בוחרים לבלות את רוב זמננו בדירה הממוקמת בקומפלקס מגודר עם קאנטרי פרטי לדיירים וממעטים לצאת מהמתחם הנוח, למעט גיחות לחוף הים והצטיידות במצרכים בסופר.

פורטו לופז Puerto Lopez

פורטו לופז, במרחק של כשעתיים וחצי ממנטה, עיירה מוטרפת על קו החוף. מחצית מחוף הים מוקדש לברים, מסעדות ואווירת חופש ואילו החצי השני הינו נמל דייגים עם סצנת חוף בלתי נשכחת.

לחוף מגיעה סירת דייגים אחת לרבע שעה בערך, ופורקת את השלל הרב, לכל סירה מתלווים מעל עשרות עופות מים. השלל נפרק ומועלה למשאיות, חלקו נמכר ישירות בנמל. העושר הימי הוא בלתי נתפס, כמות דגים ומגוון אין סופי. פה ושם כריש או גדי חרב. המולה רבה ובאמת מחזה מהפנט שגורם לנו להיתקע באזור שעה ארוכה ומושך אותנו לשוב לכאן שוב ושוב. אנחנו רוכשים דג טונה גדול (3.5 דולר) ומשלמים לאחד ממפלטי הדגים הרבים המצויים בחוף כדי שינקה אותו (0.5 דולר). לארוחת הערב אנחנו מכינים את הדג בחמאה ועשבי תיבול.

שוק הדייגים גונב את ההצגה בפורטו לופז והוא מעניין ועשיר יותר מרצועת החוף.

אנחנו מטיילים ב-Salango הסמוכה. מדובר בעיירה נשכחת, למעט מסעדה אחת על קו החוף המקום שומם, אך הביקור וההליכה לאורך קו החוף מומלצים מאוד. דווקא בשל היעדר בני האדם והתשתיות החוף הבתולי עשיר מאוד בחיי הטבע. אנחנו נתקלים בהמון בעלי קונכיות המתרוצצים על החוף, ונהנים לצפות בצלילה של עופות המים לתוך הים לצורכי דייג.

למי שמעוניין להגיע ל-PLATA ISLAND המוגדר כגלפגוס לעניים, נספר שמפורטו לופז זו נקודת היציאה הנוחה ביותר לאורך קו החוף כולו, זו הנקודה הקרובה ביותר והאזור עשיר בסירות וסוכנויות שמציעות את השרות, העלות כ-40 דולר בקירוב לאדם.

מונטניטה - Montanita

ללא ספק הפנינה של קו החוף.

מונטאניטה היא עיירה על החוף של אקוודור הידועה בעיקר בשני דברים:

גלישה הגונה

חיי לילה מטורפים

העיירה עצמה היא אוסף קטן של רחובות עמוסים בחנויות תיירים, דוכני אוכל רחוב אקלקטי, וגברים צעירים עם ראסטות שמוכרים בראוניז "שמחים". מוזיקת רגאיי מתפרצת בכל שעות היום, ובלילה הרחובות עמוסים בגרינגו ובאקוודורים נופשים שמחפשים בילוי טוב.

מדובר באחת מעיירות הגולשים הנהדרות ביבשת כולה, עם תשתית תיירותית נהדרת, אין סוף מסעדות בינלאומיות, בתי מלון טובים, סופר גדול במרכז העיירה וכל מה שצריך כדי להרגיש נוח.

יש כאן תופעה מעניינת בה אקוודורים מקומיים שעבדו בעברם במסעדות של ישראלים פתחו מסעדות משל עצמם עם תפריט ישראלי. מסעדת שלום-שלום על קו החוף היא אחת מהן ובתפריט יש את כל הלהיטים: שקשוקה, חומוס, פלאפל ואפילו לימונענע. אסור, פשוט אסור, להחמיץ את הבורקס ב קריסטין.. הכי קרוב לבורקס ישראלי שיש ביבשת.

וכמובן גלישה...

גלים מושלמים, אווירה מעודדת גלישה, מחירים זולים. במקום בתי ספר רבים המציעים שיעורי גלישה למתחילים, מחיר סטנדרטי כ-20 דולר לשעתיים. (אפשר כמובן לשכור רק ציוד). חוויה נהדרת.

קהילה גדולה של זרים התמקמה בOLON הסמוכה, עניין של 6 דקות ברכב (1.5 דולר מונית לכיוון). מדובר בגרסה דומה, כמעט זהה, למונטניטה. קטן יותר, פחות ממוסחר. מחירי הדירות זולים יותר לשהייה ארוכה. העיירה מקושטת בגרפיטי נהדר ועל החוף מוצאים עשרות סרטנים.

טעימה קטנה קטנה ממה שקורה בגלאפגוס אפשר למצוא במרכז להצלת חיות הקרוב למונטניטה Marino Valdivia Park. המרכז, שהכניסה אליו ללא עלות, משקם חיות שנפגעו ונמצאו בסביבה, ביניהם צב ענקי בן 100 שנה (צב גלאפגוס), פינגווינים, כוכבי ים וכ"ו. אך הכוכב במקום הוא ללא ספק "סולה כחולת רגל" ציפור אופיינית וייחודית לאזור בעלת רגליים כחולות.

גוויאקיל Guayaquil

העיר הגדולה במדינה עם 3 מיליון תושבים מהווה בעבורנו את יעד הביקור האחרון באקוודור, טרם המעבר הנוח למקסיקו (מקסיקו אינה דורשת בדיקת PCR או הצהרות בריאות).

בגוויאקיל אנחנו נפגשים עם אנדרס, מוניקה והילדים, כאלב ונתי החמודים. המשפחה טסה במיוחד מקיטו בכדי להיפגש איתנו למשך יומיים לאחר שבילינו במחיצתם בקיטו. ההיכרות נעשתה בהדלקת נרות חנוכה ומאז הקשר נמשך, הילדים משוחחים בטלפון ומחזקים את הספרדית והזיקה לארץ.

גוויאקיל אינה יעד ביקור מהמשובחים בדרום אמריקה אך מספר נקודות עניין בעיר, ביניהן הטיילת החדישה Malecón 2000 והרכבל שנחנך לפני כשנתיים. לאורך הטיילת מספר מוזיאונים (ללא עלות) לרבות מוזיאון אנתרופולוגי מעניין ומוזיאון לקבוצת "ברצלונה" המקומית בכדורגל. הקבוצה הגיעה פעמיים לגמר הליבטדורס (אך הפסידה פעמיים- בניגוד לקיטו שלקחה את הגביע ב-2006). לקבוצה באופן מעניין מדים וצבעי זהות זהים לברצלונה הספרדית ומביקור במוזיאון עולה כי מהגרים קטאלוניים שהגיעו לחופי אקוודור ייסדו את הקבוצה. לפני מספר שנים שיחק בקבוצה רונאלדיניו והגאווה סביב הקבוצה רבה, מדובר בקבוצה האהודה ביותר באקוודור.

נקודת ביקור שהיא בגדר חובה בגוויאקיל זה כמובן פארק האיגואנות, PARQUE DE LAS IGUANAS מקום מדליק.

ברחבי הפארק כ-200 איגואנות המסתובבות באופן חופשי בין המבקרים, הן אינן מפחדות מבני האדם וניתן להאכילן (או ללטפן).. בעקבות המלצה שראינו באינטרנט הגענו מצויידים בגזרים אך נתקלנו באדישות מצד האיגואנות... ביום שלמחרת גלינו במקרה שמה שמעורר אצלן תגובה מירבית ומיטבית זה דווקא בננה(!). תגיעו עם אשכול בננות וההנאה מובטחת.