ארקיפה העיר הלבנה

ארקיפה Arequipa העיר הלבנה, ספק אם קבלה את שמה בשל מבניה הלבנים במרכז ההיסטורי

ספק אם בשל היותה העיר בעלת הרוב הספרדי (האדם הלבן) הראשונה ביבשת החדשה.

לארקיפה הגענו ללא הגבלת זמן במטרה לנוח מעט, לרכוש מצלמה חלופית תחת זו שנגנבה בדרך לאיקה, וליהנות מאתרי העיר האירופאית ביותר בפרו.

נסיעת לילה מאיקה עם חברת crus del sur בעלות של 105 סול לאדם, אוטובוס קומותיים, כולל דיילת וחלוקת מים וכריך בכניסה לאוטובוס. טרמינל האוטובוס מדמה את עצמו לשדה תעופה וכולל הפקדת מזוודות ושקילתן, בידוק ביטחוני, בדיקת פספורטים וכיוצ"ב.

איקה נמצאת בגובה 400 מטר מעל פני הים והנסיעה עתידה להביא אותנו לארקיפה המצויה בגובה של 2,400 מטר; להפתעתי, לאחר הזריחה, בשעה 5:00 בבוקר לערך נגלה לפנינו האוקיינוס במלוא הדרו, לא רק שבמשך הלילה לא צמצמנו את הגובה הדרוש לנו אלא אף ירדנו לגובה פני הים. המשמעות הברורה היא כי במשך השעתיים הנותרות לנו צריך לגמוע את מלוא הגובה והדרך המישורית עד כה הפכה לפתלתלה.

אנחנו מגיעים לפנות בוקר לתחנה המרכזית באריקיפה, הממוקמת מחוץ לעיר, יש משהו נחמד לראות את העיר בפעם הראשונה לפני שכולם מתעוררים והבלאגן שולט ברחובות, הבוקר רגוע והרחובות הריקים מאפשרים נינוחות מתבקשת.

אנחנו לוקחים מונית למלון, משאירים את התיק בשמירת חפצים ויוצאים לסיבוב היכרות עם העיר.

בניגוד לציפיות שלנו חם מאוד בארקיפה, הגשם הצפוי לא נראה למרחקים, אין ענן אחד בשמיים, הקרבה לשמש וההימצאות קרוב לקו המשווה משמעותיות וקרני השמש מכות בנו. בלילות לעומת זאת קר מאוד. ארקיפה הינה העיר השנייה בגודלה במדינה. היא עיר מדברית, מרכז היסטורי אירופאי אך עם מזג אוויר שאינו מזכיר את היבשת הישנה.

העיר נאה, מוקפת הרי געש מכל עבר, הרחובות המקיפים את "פלאזה דה ארמס", הכיכר המרכזית, כוללים מבנים רבים מהתקופה הקולוניאלית, כנסיות מרשימות ומבני שלטון לרוב. כיף לשבת על אחד הספסלים ולהביט בנעשה סביב, מספר הילידים ברחובות רב יותר מאשר באזור הפאמפס אך עדיין לא רב כמצופה, האנשים בעלי חזות ולבוש מערביים.

גלידת גבינה.... נשמע מוזר נכון? ובכן, ארקיפה היא המאסטר של התענוג הקפוא הייחודי הזה, זהו מוצר הדגל של העיר ואל תפספסו אותו, הגלידה אומנם לא עשויה כולה מגבינה, במקום שמנת משתמשים בשלושה סוגי חלב אותם מערבבים עם מספר תבלינים, כאשר הבולט שבהם הוא קינמון.

בכל קרן רחוב אנחנו פוגשים נשים המוכרות את המעדן המקומי, גלידת גבינה, מדובר במוצר נהדר, טעים מאוד, עלותו בהתאם לגודל הכוס - בין 2 ל-4 סול.

כמעט מידי יום הגענו לפלאזה דה ארמס, באריקיפה בניגוד ללימה הכיכר שוקקת חיים, הופעות חיות, רוכלי רחוב... אחד הרוכלים, בחור צעיר בשנות ה-20 לחייו מוכר שוקולדים כשמגן דוד על צווארו, בשיחה קצרה התברר שהוא כלל לא יהודי זה פשוט "מביא לו מזל" ועובדה- בזכות השרשרת קנינו ממנו אז יכול להיות שזה באמת עובד.

הסמטאות היוצאות מהכיכר המרכזית מלאי הפתעות, נגני רחוב, מסעדות נהדרות (אהבנו את השווארמה התורכית) , מוזאונים והיכלי תרבות, יש כאן גם ייצוג לא מבוטל של רשתות האופנה והמזון הבינלאומיים.

העיר מקושטת לקראת חג ההאלווין הקרב ובא, החנויות כולן ללא יוצא מן הכלל נערכו עם תצוגת שלדים/קורי עכביש, בשווקים מוכרים סלסלות "ממתק או תעלול" ותחפושות רבות. אנחנו מחליטים להישאר בעיר עד לאחר החג. החלטה שבדיעבד התבררה כנכונה - יום החג עצמו היה מהנה וחוויתי מאוד.

אם להסתמך על תרבות הפופ הנהוגה פה כמו גם בישראל, בפורים הקרוב בארץ צפויה אינפלציה לתחפושות מבוססות הסדרה "משחקי הדיונון".

בשלושת הלילות הראשונים בעיר אנחנו ישנים בהוסטל חביב בקרבת הכיכר המרכזית ומוקדי התיירות העיקריים. ההוסטל כולל ארוחת בוקר בעלות של 150 סול ללילה לכולנו אך בשל היעדר מטבח במקום והצורך שלנו לאפשר תזונה מאוזנת למיכל הרגישה לגלוטן אנחנו עוברים לדירה מרוחקת מעט יותר בעלות של 160 סול ללילה והכוללת 4 חדרי שינה ומטבח. כשהגענו לדירה "נחרדנו" לגלות כי היות ומדובר בבניין חדש המטבח טרם הותקן.. דין ודברים קצר עם המארח החביב הוביל להחלפת דירה באותו הבניין, קומה אחת מתחת, שם הותקן אומנם המטבח אך הדירה סובלת מבעיות אינסטלציה קשות, מתוך 3 מקלחות בדירה 2 גורמות לנזילות- ללא שום בעיה הסכמנו להסתפק במקלחת האחת התקינה (מי צריך יותר מזה?). מתקני הדירה נחנכו על ידנו לטוב ולרע.

מי שעקב אחר הפוסטים הקודמים ראה שאנחנו מוצאים כי השכרת מונית צמודה ליום היא דרך זולה יותר לראות את האתרים השונים בכל יעד מאשר "טיול מאורגן" ל-5 אנשים. היתרון מבחינתנו הוא מעבר לפן הכלכלי שכן העצירות ב"חנויות מפעל" או "מסעדות מטעם" הנהוגות בטיולים אלו אינן לרוחנו כמו גם ההגבלה בזמן באתרים השונים. כך גם הפעם שכרנו את שירותיו של נהג מצוין Lino +51925765342

איתו יצאנו לסיור בפטרה הלבנה ובסלינה.

פטרה הלבנה, אזור מחצבי אבן גיר ממנו נלקחו הלבנים לבניית העיר ארקיפה. מדובר בסלע עצום שכוסה בלבה מהתפרצויות הרי הגעש בסביבה, בתוך הנקיק החצוב נבנו פסלים מרשימים, חלקם עצמאיים וחלקם חצובים בסלע - בדומה לעיר פטרה בירדן' ומכאן שמו של האזור.

עלות הכניסה למתחם 5 סול לאדם ובתוך המתחם ישנן 2-3 תצוגות נפרדות לגביהן נגבה תשלום נוסף של 3 סול לאדם. האתר מומלץ בחום. לקחת בחשבון כי מדובר בסופו של דבר במחצבה כך שתנאי הדרך לשם לא תמיד טובים- אין מסעדות ראויות במתחם אז תצטיידו לפני כן בשתייה ונישנושים.

אזור הסלינה הוא איזור עם מדבריות מלח גדולות, דומות ל"סאלאר" בבוליביה, אם כי קטנות בהרבה.

החלטנו גם הפעם שלא לנסוע עם טיול מאורגן, ולקחנו מונית בעלות של 250 סול לכל היום.

לפני היציאה היה חשש שמה הדרך אינה עבירה עם המונית אך כשהגענו לאזור הובהר שהדרך אומנם לא סלולה ברובה אך מכבשי ענק שיטחו את השביל ואין כל בעיית מעבר במקום.

התחלנו את היום בשעה 6:30, הדרך ארכה כשעתיים וחצי. הנוף בדרך היה מדהים!! רוב הנסיעה היא במעלה צלע הר כשמסביב רכסי הרים וצמחי מדבריים, וברקע מיתמר תמיד הר הגעש מיסטי הענק והמרשים!! לא הצלחנו להוריד ממנו את העיניים ולצלם שוב ושוב את הנוף.

השמורה נמצאת בגובה של 4,000 מטר מעל פני הים, בשיא השמורה מגיעים לגובה של 4,500 מטר וזה מהווה בעבורנו טיול הסתגלות לגובה טרם המעבר לפונו וקוסקו הגבוהות.

לאורך הדרך נראים מדי פעם בתים מבוץ ופחונים ותהינו מי גר במקום כזה מדברי וצחיח. מאוחר יותר הבנו שהם העובדים הכורים את המלח.

לאט לאט התחלנו לזהות את משטחי המלח הגדולים, אלה, בשילוב רכסי ההרים מסביב היו מרשימים מאוד ביופיים!!

בנוסף למלח ולהרים מסביב נראים מכל עבר למות, אלפקות ופיגוניות, באלפים!! היה ממש ממש מעניין, אפילו לילדים;). שמחנו שלא יצאנו עם קבוצה, שכן היעדר בני אדם במקום היה משמעותי ליהנות מהנוף.

עצרנו לארוחת בוקר (עד עכשיו לא אכלנו כלום מחשש למיחושים עקב הנסיעה והגובה) - לחמניות, ביצים קשות וירקות. ארוחת בוקר פיקניקית ישראלית.

לידנו ראינו אנשים שעורמים גבעות מלח. משום שזוהי התקופה שלפני הגשם, מדבריות המלח יבשות ממים, לכן הם תוחמים משטחים בדיונות קטנות ושופכים מים, ואז קל יותר לגרף את המלח.

משם המשכנו לmini volcano - הר געש קטנטן שמבעבע מים. מסביבו יש מעיינות חמים-טבעיים לגמרי. למרות שהמקום טבעי לגמרי ולא הושקע בו שקל, ישנה צ'ולה בכניסה שגובה 5 סול לאדם.

ההר חמוד-לא יותר מזה. המעיינות החמים נחמדים, המים צלולים מאוד מאוד וכל האדמה מסביב רכה, כאילו נוטה לשקוע. יש אפשרות להיכנס למעיינות החמים, אנחנו ויתרנו.

ביציאה מהאתר המאולתר קנינו מהצ'ולה בכניסה תירס מבושל בעלות של 3 סול וכוס תה קוקה בעלות של 1.5 סול. שווה כל סול.

בשעה 12 בערך התחלנו את דרכנו חזרה לעיר, עדיין נפעמים מהנוף ועדיין עוצרים לצלם.

מבין אתריה הרבים של ארקיפה י לציין 2 אתרי חובה, כאלה שגם המבקר קצר הזמן ראוי כי יקדיש זמן בעבורם. האחד הוא כמובן "הנערה חואניטה" לגביו רשמנו פוסט נפרד , והשני הוא מנזר סנטה קטלינה הנמצא ממש בלב ליבה של העיר ומשמש כעיר בתוך עיר.

המנזר נשאר בימי הביניים כאשר שאר העיר והעולם סביבו מתקדמים, לקריאה נרחבת כאן

ארקיפה נוסדה לראשונה ככפר בסוף שנות ה-40 (1540). במהלך השנים הובאו לכאן סגנונות שונים של עיצוב. הבארוק, אחר כך רוקוקו, ניאו-קלאסיציזם, ואמפיריציזם מודרני. בכל רחבי העיר קפלות, כנסיות ומנזרים - המפורסם ביותר הוא מנזר סנטה קטלינה.

בדומה למנזר סנטה קתלינה, אתר נוסף שנבנה ע"י מתיישבים אירופאים ומשמש עד היום כבועה נפרדת מחיי היום יום הפרואנים, ומשכך נראה מטופח באופן חריג לאזור, הוא טחנת הקמח העתיקה "מולינו דה סבאנדיאה" Sabandía mill (Molino de Sabandía).

האתר המרוחק מעט ממרכז העיר וממוקם באזור החקלאי בפרברי ארקיפה. מעולה לזמן איכות משפחתי. הגעה מצריכה מונית. (14 סול).

בקרבת טחנת הקמח מספר מתקני לונה פארק, טיולי טרקטורון והצעות לרכיבה על סוסים, הילדים עדיין תחת הרושם הקולומביאני והאתרים נראים להם חסרי ייחוד (האומגה לא אקסטרימית דיה). אז בחרנו לדלג על האטרקציות ולהתמקד במתחם טחנת הקמח שבמקום.

בשטח אחוזה רחבת ידיים מצויים טחנת קמח מופעלת מים, נחל קטן ומפל, עצי זית עתיקים, מרבצי דשא ופינות חי מהנות הכוללות למות, אלפקות, כבשים, חזירונים, בריכת ברווזים תוכים וציפורי נוי. (עלות כניסה 10 סול).

עולם האלפקות Mundo Alpaca - נמצא במרחק הליכה קצר מהכיכר המרכזית, מדובר בחנות מפעל בדים ומוצרים נלווים מצמר אלפקות, כולל הדגמה על דרכי הייצור, דרכי הצביעה של הבדים, הסבר על ההבדל בין למה לאלפקה ובחצר ישנן מספר אלפקות ולאמות אותן ניתן להאכיל. ביקור חביב בהחלט. הניסה ללא עלות.

ביציאה מעולם האלפקות - מעבר לכביש ישנן מספר גלריות אומנות נהדרות לביקור.

העיר ארקיפה מוקפת כאמור הרי געש ובשטחה עמקים ונחלים, לא פלא כי העיר מציעה מספר טיילות מהן נשקף נוף פנורמי על הרי הגעש. אזור שכזה מומלץ במיוחד הוא Carmen Alto viewpoint, הנוף מכאן יפה במיוחד, יש במקום מוזיאון קטן הכולל מומיה כיאה לכל מוזיאון על תקופת האינקה, יש במקום מספר מסעדות, ערסל גדול ומספר מתקני אקסטרים.

בארקיפה נתקלנו בספורט עממי, מזעזע למדי, אך מהפנט באותה מידה - "קרבות תרנגולים". מידי שבת בכל רחבי פרו מתקיימות קרבות אלו, לצורכי הימור ושעשוע. עלות כניסה לארנה הייעודית הינה כ-10 סול. נזכיר כי מדובר בעם שאוכל שרקנים, ככה שלשפוט אותם לעניין קרבות תרנגולים נראה מגוחך. ה"משחק" שהומצא בסקוטלנד לפני כ-800 שנה , יצא מהחוק במרבית ממדינות העולם בשל האכזריות שבו, אך כאן הוא עדיין מתקיים.

לקראת סוף השהות באריקיפה נתקלנו בשוק מקומי אותנטי ראשון בפרו, הכנה מושלמת לקראת פונו וקוסקו שהן הרבה יותר ילידיות מאזור לימה והפאמפס, כל טוב פרו נמצא בשוק, מינים שונים של תפוחי אדמה, תירס ושעועית , צ'ילי ואננסים. כמות זני תפוחי האדמה זה וואוו! בכל גודל וצורה, צבע ומרקם שרק ניתן לדמיין! לא הצלחנו להבין מדוע על דוכני הבצל יש שלט "ישראל" (זה זן של בצל?)

מוצר שאימצנו לכל רוחב היבשת בכל פעם שאנחנו מגיעים לשוק זה שקית של ירקות נקי ומוכן לבישול או לסלט. כל כך נוח (וזול)

פשוט לא יאומן איך עד לפני 500 שנה וגילוי אמריקה, באירופה והמזרח התיכון לא ידעו מזה עגבנייה, תפוח אדמה, אבוקדו , צ'ילי .... מי יכול לתאר לעצמו עולם בלי פיצה או צ'יפס עם קטשופ?

התירס הסגול אגב אינו למאכל והוא נועד להכנת צ'יצ'ה משקה אינקאי מותסס.