אקוודור ארץ הרי הגעש (ביקור בלגונת קילוטואה ובהר הגעש קוטופקסי)

אקוודור מדינה יפה זה כבר ברור לנו בשלב הזה. המדינה הקטנה הזאת במונחי דרום אמריקה (עדיין גדולה פי 15 מישראל) מכילה 3 אזורי אקלים/נוף שונים: הג'ונגל, הרי האנדים ורצועת החוף.

אנחנו עולים מאזור הג'ונגל להרי האנדים ומשנים את הנוף ב-180 מעלות. באקוודור מעל ל-70 הרי געש, 45 מתוכם מעל לגובה של 5,500 מטר. פרט טריוויה מעניין הוא כי הנקודה הכי קרובה לשמש בכדור הארץ נמצאת באקוודור והיא קרובה יותר אפילו מהר האוורסט וזאת בשל הקרבה לקו המשווה.

לפני כשבועיים, עת ירדנו לכיוון הג'ונגל, מזג האוויר לא ליבב ועל כן החלטנו לדלג על הר הגעש קוטופסי ולגונת קילוטואה, מהאתרים היותר מומלצים שיש לאקוודור להציע, וזאת מתוך תקווה כי נוכל לראותם בתנאי מזג אוויר טובים יותר עם שובנו מהג'ונגל- ההימור השתלם! וזכינו לימים נהדרים שטופי שמש.

בין קוקה לקילוטואה עצרנו בעיירת ג'ונגל נוספת, PUYO שמה, עיירה חביבה סביבה מספר קהילות ילידים בהן ניתן לבקר. בפויו התארחנו בבית של משפחה מקסימה, לא הכי נקי אך האירוח לבבי ומסביר פנים. הביקור בעיירה הנמצאת בדרך להרי האנדים אפשר לנו לנוח מעט, להשלים זמן לימוד עם הילדים ולהתארגן לקראת הבאות.

פויו היא הבירה והעיר המאוכלסת ביותר של מחוז פסטה-Pastaza. ממוקמת בלב האמזונס, במזרח אקוודור, ומורכבת למעשה ממספר ישובים וקהילות - סך הכל 50,000 תושבים- האקלים חם ולח בכל ימות השנה, עם קיץ ארוך ומעונן, בעוד שהחורף קצר וגשום, מקומיים נהנו לספר שמדובר באחת הערים הגשומות בעולם עם ממוצע גשם שנתי של 4,300 מ"מ (לא בדקנו אם זה נכון, אך יש הסבר תומך בהמשך)

פויו יש לציין היא לא יעד קלאסי במסלול לאקוודור, שוכנת בצילה של באניוס הפופולרית יותר, אך למי שהזמן בידו היא תאפשר לקבל עוד חתיכת פזל בפסיפס האקוודורי, היא בהחלט underrated ביחס למה שיש לה להציע, והיתרון המרכזי הוא שהיא יושבת על הציר המרכזי שבין באניוס לאמאזונס.

בין לבין טיילנו לאורך הטיילת היפה של PUYO , בקצה הטיילת, לאחר שעוברים גשר תלוי מעל נחל קטן, הגענו לחווה פרטית, בעל החווה אמריקאי מקליפורניה שהתחתן עם מקומית ומזה כ-15 שנה שמקום מושבו - פויו. האמריקאי החביב אירח אותנו לשיחה מחכימה על חייו כמערבי באקוודור ועל חיבתו למקום. ביושבנו סביב מדורה אף ניגן על מפוחית מאולתרת שירי חג המולד.

אותו אמריקאי חביב שיתף אותנו בתובנות הנוגעות לתנאי מזג האוויר בפויו, אחד המקומות הגשומים ביותר על פני כדור הארץ עם ממוצע גשמים של 5,000 מ"מ בשנה. התאוריה/הסבר גורסת כך: שרשרת הרי האנדים נמתחת לכל אורך גבולה המערבי של היבשת, אורכה כ-7,000 קילומטר והיא חולשת על פני 7 מדינות (מוונצואלה בצפון ועד צ'ילה בדרום), שרשרת ההרים בעלת גובה ממוצע של 4,000 מטר וביניהם מעל 50 פסגות בגובה העולה על 6,000 מטר.

היות והעננים מתעבים מעל הים ובהתחשב בתנועת סיבוב כדור הארץ העננים נעצרים ע"י הרי האנדים ולא ממשיכים בתנועתם הטבעית לכיוון האוקיינוס האטלנטי. עצירה זו של העננים מביאה איתה כמות עצומה של גשמים על כל מורדות ההרים- ומכאן המקום הפורה ביותר בעולם- אגן האמזונס.

באפריקה אגב הסיפור הפוך, ההרים נמצאים במזרח מה שמונע מהעננים להיכנס ליבשת מכיוון הים- ומכאן שהיבשת סובלת מבצורות.

בפויו יש אפשרות לצאת לביקור בקהילות ילידים בקרבת העיירה, אך החלטנו שהפעם נוותר לטובת מנוחה וכי קיבלנו מנה גדושה של קהילות בסיור ג'ונגל. פויו נחשבת כנקודת מוצא מעולה לביקור בקהילות, לאקוודור 7 עמים ילידים שונים וכל אחד מהם קיבל ייצוג בפסל המוצב בטיילת של העיר.

אתר נחמד להעביר בו מספר שעות הוא Mirador Miramera אליו ניתן להגיע באוטובוס, המקום נמצא על הכביש הראשי בדרך לבאניוס.

מפויו עלינו להרים, תחנה ראשונה: לטגונגה. בלטגונגה עצרנו בערב הקריסמיס שיצא גם ערב שבת, הכנו בהוסטל ארוחה חגיגית שעה שעובדי ההוסטל התארגנו גם הם לחגיגות הקריסמיס, האווירה היתה טובה והאוכל אותו הכינו במטבח היה חגיגי בטח ביחס לארוחות האקוודוריות הטיפוסיות.

מה שמייחד את אזור קילוטואה, מלבד הרי הגעש, הוא העובדה כי בכל יום מתקיים שוק מקומי בעיירה אחרת, ביום שבת השוק בעיירה Zumbahua הצמודה ללגונת QUILOTOA (קיליטואה) ואנחנו עוברים למלון נעים ומשפחתי בעיירה (כשעה נסיעה מלטגונגה). במהלך הנסיעה נגלה לפנינו הר הגעש קוטופקסי בעל החרוט הכמעט מושלם, העיירה שקטה ונעימה עם נוף הרים מחדרנו, אנחנו משאירים את התיקים במלון וממהרים לכיכר השוק.

לפנינו נגלה מראה מלבב נפש, אנחנו שמחים לראות כי השוק מלא בדוכנים, אותנטי מאוד ומיועד למקומיים בלבד ללא דוכני מזכרות, שונה מאוד משוק אוטובלו. עשרות מקומיות עם "כובעי פנמה" המיוחדים לאזור זה של אקוודור.

השוק פשוט

למחרת עלינו לכיוון לגונת קילוטואה, עניין של 10 ברכב. מהעיירה ניתן לעלות באמצעות אוטובוס העובר אחת לחצי שעה או בג'יפ/מונית. מדובר באחת מתצורות הנוף היפות בדרום אמריקה כולה, בוודאי ביחס לנגישות של המקום. לוע של הר געש כבוי שהתמלא במים, מקסים!

מלבד הלגונה היפה, המקום הוא קלישאה דרום אמריקאית! במקום מקומיים בתלבושת מסורתית, לאמות ואלפקות לתמונות תיירותיות (חצי דולר) ודוכני מזון המציעים... שרקנים על האש.

יעד הביקור הבא שלנו הוא הר הגעש קוטופקסי.

אומנם מדובר בהר השני בגובהו במדינה, אך בשל היותו פעיל ובעל חרוט כמעט מושלם אשר פסגתו מושלגת הוא ללא ספק מלך הרי הגעש של אקוודור.

כניסה לשטח הגן הלאומי עולה 1 דולר לאדם, השכרת רכב שתוביל עד לנקודה העליונה ביותר האפשרית עולה כ- 50-60 דולר.

בשטח הפארק חיות רבות, נתקלנו במעוף הקונדור המלכותי, ראינו סוסי פרא חופשיים, להקות לאמה וציפורים אקזוטיות.

לאחר עצירה קצרה לתמונות הגענו עם הרכב לגובה של 4,600 מטר. לפנינו עליה לא מתונה עד לבקתת התיירים בגובה של 4,800 מטר. בקתת התיירים משמשת נקודת מנוחה מטיילי היום, או כנקודת עצירה ללילה למי שמעוניין לטפס עד לפסגת ההר.

אנחנו מגיעים לבקתה מקץ שעה של עליה מעט מתישה, הן משום האויר הדליל והן מעצם העליה. הנוף יפה והילדים מתעקשים להמשיך ולטפס עד לקו הגובה אליו מגיע השלג, 5,100 מטר עליה של עוד כמחצית השעה בקור שהולך וגובר ודלילות חמצן שמתחילה להוות פרמטר בחישוב.